לפי הכתבה של עמיר בן דוד מידיעות אחרונות העיריות לא עושות חשבון ורצועות החוף שנשארות פנויות לרווחת התושבים שלא רוצים לשלם כסף כדי ליהנות מהים הולכות ומתמעטות ובקרוב הים יהיה צמוד למדד.
ומה אצלנו בתל אביב?
לפי הכתבה העיריות מוכרות את השטחים הטובים לזכיינים המפעילים את הכיסאות והשמשיות להשכרה בקרבת החוף. בתל אביב נבדקו ארבעה חופים שמגיעים כל אחד לאורך של כחצי קילומטר, השטח החופשי בחופים אלו הוא לא יותר מעשרה מטרים בממוצע.
עמותת "צלול" שערכה את המבדק טוענת כי החופים "הופקעו" מידי הציבור וכמעט כבר אין מקום ליהנות בחינם מחוף הים.
עיריית תל אביב אמנם הבטיחה שהשטח סביב סוכת המציל יפונה לרווחת הכלל, אך גם צעד זה הוא "גרגר חול" בים הזכיינות.
יאיר צברי זוכר ימים אחרים, כשהיה גולש בשנות ה60 בחוף של טופסי המציל, "אז לא היו זכיינים" הוא זוכר, "הים היה של כולם, כמו שהים צריך להיות".
למרות הזמן המשתנה, האינטרסים של בעלי עניין בכל השטחים הפתוחים, בכל איזורי ההנאה והפנאי, חייב להיות לנו מקום להירגע בו, בלי כסף, בלי חשבונות, בלי רעש, סתם מקום להתרחץ ולנוח בו, מקום שאפשר ליהנות ממה שהטבע מעניק לנו, בחינם, אנחנו נתחייב לשמור עליו נקי, והוא ישמור לנו על הנפש.
מה לא ככה?
